<h1>שו"ת הריב"ש סימן ר"ז</h1>
<h2>דף יט.</h2>
ועוד שהרשב"א ז"ל כתב בתשובה [ח"ב סימן ר"ע] דהאי דינא דכל דאמר מלתא ולא צריך, לטפויי קאתי, אין בידינו כח לדון בו בדמיונות, אלא במקום שאמרו. שהרי היה לנו לומר דאע"ג דלא צריך הוא מפרש משום שופרא דשטרא, כדי שלא יבאו לערער אע"פ שמן הדין סתמו כפירושו, כדאמרינן בפרק המוכר את הבית [ב"ב ס"ט ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב האי מאן דזבין ליה ארעא לחבריה צריך לכתוב ליה קני לך דקלין ותאלין והוצין וצינין. ואע"ג דכי לא כתיב ליה קני, אפ"ה שופרא דשטרא הוא. והלכך אנן לא בקיאין במילתא שפיר ולא עבדינן בה עובדא, אלא בהנך דאתפרשו בגמרא דאינון ההיא דחוץ מאלו שבמשנת המוכר את הבית, וההיא דבראוי לו נוטלן ונוטל את חובו דבפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ח ע"ב]. ואף לר"ע עצמו לאו לטפויי דוקא קאמר, אלא לומר לא לחנם אמרה אלא לצורך. ולפעמים לגרועי, כההיא דערכין פ' האומר משקלי עלי [י"ט ע"א] אמר רב יהודה האומר קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף. מלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף. ומוקי לה התם כר"ע דדייק לישנא יתירא ואמר לגרועי שלא יתחייב אלא מלא קומה ואפי' שרביט הנכפף. כל זה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה.
